פרשת הכלבים מאוזבקיסטן: המייבא ישלם ביוקר

מאת: גיל נדל, ynet.

סוף לפרשת הכלבים מאוזבקיסטן
בית המשפט חייב לאחרונה את יעקב זיידנברג, יבואן של גורי כבלים מאוזבקיסטן לשלם למעלה מ-100 אלף שקל לעמותת "תנו לחיות לחיות", בשל הוצאות שונות שהוציאה העמותה לאחר יבוא הגורים ארצה. תחילת הפרשה ב-2005. היבואן פנה לשירותים הוטרינרים בבקשה לייבא 38 גורי כלבים מסוגים שונים מאוזבקיסטן לארץ. ליבואן הונפק רישיון ליבוא בעלי חיים, ואחד התנאים היה כי על הגורים להיות בגיל העולה על שלושה חודשים, מאחר שלא ניתן לחסן גורים מתחת לגיל זה נגד כלבת. בסמוך לכך, הוטסו גורי הכלבים ארצה, כאשר רובם המכריע (כ-35 מתוך 38) היו בני פחות משלושה חודשים. מנהל השירותים הוטרינרים החליט, כי לאור החשש שמא הם נגועים בכלבת, יש להטיס את הגורים בחזרה לארץ מוצאם (אוזבקיסטן). בשל היעדר אפשרות להטיסם בו ביום, הוכנסו הגורים למכולה במחסני ממ"ן למשך חמישה ימים, עד למועד טיסתם בחזרה. תנאי החזקתם במכולה היו ירודים, ללא חימום או אפשרות לצאת, כשהם רובצים בהפרשותיהם ומעבירים מחלות מן האחד לשני. לאור זאת מצבם של הגורים הלך בזמן ששהו הגורים במכולה וכמה מהם אף מתו.

 

שלושה וחצי חודשים בהסגר
סיפור המקרה הגיע לידיעת עמותת "תנו לחיות לחיות", ובשיתוף פעולה איתה הועברו הגורים למרפאות וטרינריות. לאחר מכן, הוחזרו הגורים לאחר טיפול, לצורך הטסתם בחזרה לאוזבקיסטן. עמותת "תנו לחיות לחיות" פנתה לבית המשפט וביקשה צו שימנע את הטסת הגורים לאוזבקיסטן, וטענה כי טיסה של ארבע שעות לאור מה שעבר על הגורים תהיה התעללות בהם. הכלבים הועברו בצו בית משפט לבית חולים הווטרינרי להמשך טיפול רפואי ושם אובחנו כסובלים ממחלת הפרוו, וחלק נוסף מהם מת. לאחר חודש נוסף של טיפולים, החלימו הגורים ממחלתם. בסך הכול, שהו הגורים בהסגר ובכלביות תקופה של שלושה וחצי חודשים כאשר העמותה נשאה בחלק מהוצאות הטיפול בהם, והיבואן שילם כ-13,500 שקל. לאחר תום תקופת ההסגר, קיבל היבואן את הגורים שנותרו בחיים לחזקתו, 24 במספר, ומכר אותם ב-2,000 שקל לגור. בתביעה הנוכחית, תובעת העמותה מן היבואן החזר הוצאות בסך של כ-110 אלף שקל שהוציאה לצורך טיפול בגורים. לטענת העמותה, מצבם הבריאותי של הגורים הסתבך בשל התנהלותו של היבואן, שייבא לארץ גורים מתחת לגיל שלושה חודשים ולא השכיל לדאוג להם כראוי במהלך שהותם בממ"ן. עוד טענה העמותה, כי במסגרת תנאי הרישיון שהונפק לנתבע ליבוא הגורים, הוא התחייב לשאת בכל העלויות בעת שהיית הגורים בהסגר, ועל כן מוצדק לחייבו בסכום זה. היבואן הכחיש מצידו את טענות העמותה וטען, כי זו התרשלה בטיפול בכלבים. הוא הגיש תביעה שכנגד בסכום של כ-135 אלף ש"ח תוך שהוא טוען כי נגרם לו חסרון כיס בגין מותם של 14 גורים, ואובדן רווח בגין מכירת 24 גורים במחיר מוזל בשל גילם המתקדם, בשל התקופה ששהו בהסגר.
 
ביהמ"ש: ייבוא בניגוד לתנאי הרישיון
בית המשפט קבע כי בטיסה הגיעו 37 גורים חיים ואחד מת. ארבעה גורים נוספים מתו במכולה בממ"ן, וכך הגיעו לבית החולים הוטרינרי 33 גורים. הגורים גילו תסמינים של מחלת הפרוו, בה חלקם נדבקו עוד בהיותם באוזבקיסטן וחלקם נדבקו מהאחרים בשהותם במכולה בממ"ן. בבית החולים הוטרינרי מתו עוד 9 גורים, למרות הטיפול המסור לו זכו, וכך נותרו בחיים 24 גורים, שהועברו ליבואן לצורך מכירה. בית המשפט קבע כי כל הגורים יובאו בניגוד לתנאי הרישיון (בשל גילם הצעיר ובשל מחלתם) ובכך הפר היבואן את התחייבותו. בית המשפט דחה את טענות היבואן וקבע, כי השתלשלות העניינים מוכיחה שהעמותה לא פעלה בשום דרך כדי להחמיר את מצבם של הגורים. נהפוך הוא – פעולתה הביאה לכך שהגורים יישארו בארץ ויקבלו את הטיפול הטוב ביותר. עוד קבע בית המשפט כי צדקה העמותה במהלכיה להשאיר את הגורים בארץ, משום שהטסה בחזרה לארץ מוצאם הייתה גורמת להם טלטלה נוספת. בנוסף נקבע, כי העמותה פעלה כפי שמצופה היה מן היבואן לפעול, דהיינו לפעול בכל דרך אפשרית על מנת למנוע התעללות בגורים ולקדם את צרכיהם הבריאותיים והמנטאליים. זאת ועוד, במסגרת תנאי הרישיון שהונפק ליבואן ליבוא הגורים התחייב הנתבע לשאת בכל העלויות בעת שהיית הגורים בהסגר. לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את תביעת העמותה במלואה וחייב את היבואן בתשלום של כ-110 אלף שקל ובתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 17 אלף שקל (בצירוף מע"מ), במקביל, תביעת היבואן נגד העמותה נדחתה.
מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: