ללמד את הכלב לא לנבוח

נביחות הכלב היא אחת התלונות הנפוצות ביותר בקרב בעלי כלבים, התלונה כה נפוצה עד כי ישנם אנשים אשר מחפשים בכוונה "כלב שקט" בתהליך האימוץ. בכדי שנוכל לצמצם את עוצמת ותדירות הנביחות של הכלב יש להבין תחילה מדוע הוא בכלל נובח.

למה כלבים נובחים?

כלבים נובחים כצורת תקשורת. ישנם סוגי רבים של נביחות ולכל אחת משמעות אחרת:

  • גרגור – הכלב נכנס לסיטואציה לא נעימה מבחינתו מבקש שהגורם המפריע יתרחק. זה למעשה סימן לפני תקיפה, הכלב לא מעוניין לתקוף אך יעשה זאת אם לא תהיה לו ברירה.
  • נביחות מונוטוניות – הכלב מעוניין בתשומת לב, הכלב שמח, הכלב משועמם.
  • נביחות אזעקה/התראה – מזהיר מפני גורם לא רצוי ואת הגורם הלא רצוי לא להתקרב.
  • נביחות של בכי – לרוב יבבות, כאשר הכלב עצוב או מפוחד.
  • נביחות ארוכות – יללות, כאשר הכלב מתקשר עם כלבים אחרים במרחקים רבים.
  • נביחות אחרות – כאשר עצם הנביחה מהווה חיזוק חיובי עבור הכלב ראו הסבר בפסקה אחרונה.

זה טבעי שהכלב נובח

ישנם אנשים שמדברים הרבה וישנם אנשים שמדברים מעט – אצל הכלבים זה אותו הדבר. ישנם כלבים הנובחים יותר וישנם כלבים הנובחים פחות. טבעי לחלוטין שהכלב ינבח, למעשה אם הכלב לא נובח בכלל – זהו מצב לא תקין. אך בשלב מסוים תדירות הנביחות הופכת למטרד, השלב הזה מגיע לרוב כאשר בעלי הכלב גרים בבניין משותף או שתדירות הנביחות אינה פרופורציונאלית ביחס ל- "רגעי השקט".

דוגמה לנביחות טבעיות:
הכלב נובח כאשר מישהו מצלצל בפעמון של הדלת.

דוגמה למצב לנביחות לא פרופורציונאליות:
הכלב ממשיך לנבוח מספר דקות לאחר שהאורח נכנס הביתה. הכלב מתיישב אל מול האורח ונובח, הולך למקום שלו תוך כדי נביחות ונובח גם במקום שלו. ולמעשה נובח בכל הזמן שבו האורח נמצא בבית וגם פרק זמן מסוים לאחר שהאורח עזב.

אז איך מלמדים את הכלב לא לנבוח?

אומנם לכל סיטואציה יש את הפתרון שלה, אך קיים פתרון כללי שנותן מענה למרב הנביחות הטורדניות. הרעיון המוביל של הפתרון הוא: 1. הסרת הגירוי הגורם לנביחה. 2. חיזוק ההתנהגות השקטה של הכלב. דוגמאות:

  1. הסרת הגירוי הגורם לנביחה: במידה והכלב בגינה ונובח בלי הפסקה על כל גירוי שזז מחוץ לגינה – הקמת גדר פשוטה החוסמת את טווח ראייתו תעזור לצמצם את תדירות הנביחות.
  2. חיזוק ההתנהגות השקטה של הכלב: בחיי היום יום בסיטואציות השונות וגם אם באופן מלאכותי, בכל פעם שהכלב שקט יש לשבח אותו על כך ואולי אף לתת לו צ'ופר.

דוגמה 1 תצמצם את חריפות הנביחות הטורדניות ודוגמה 2 מלמד את הכלב התנהגות שקטה. אך תהליך הלימוד הכי נכון הוא כאשר משלבים בין שתי הפעולות. השילוב בין השניים נקרא מתן אלטרנטיבה:

  1. כאשר הכלב נובח מהמרפסת על האוויר שבחוץ נקרא לו אלינו (בפעולה הזו הסרנו את הגירוי הגורם לנביחה – הסביבה החיצונית), כאשר הכלב יגיע אלינו ויתיישב נתן לו חיזוק כלשהו- מילת שבח, צ'ופר או כל דבר אחר (בפעולה זו חיזקנו את ההתנהגות השקטה של הכלב). מתן האלטרנטיבה: במקום לנבוח בחוץ, תשב לידנו בשקט ותקבל דברים טובים.

חזרה על דוגמה 3 מספר פעמים ביום במשך מספר ימים תצמצמם באופן ניכר את הנביחות הטורדניות של הכלב בכל פעם שהוא יוצא למרפסת. עם זאת לפני שתתחילו לנסות לפתור את הנביחות הטורדניות בעצמכם התייעצו עם מאלף כלבים על מנת למצוא את הפתרון היעיל ביותר עבורכם.

חריגים – לא כל כלב יכול להיות בשקט

ישנם כלבים מסוימים שלא ניתן ללמד אותם לא לנבוח, יתרה מזאת במידה וננסה ללמד אותם לא לנבוח ככל הנראה נעשה להם יותר נזק מאשר תועלת. בין הכלבים האלו ניתן למצוא גזעי כלבים אשר הורבעו במיוחד למטרת הנביחה. כמו למשל הפינצ'ר – כלב ההתראה המושלם. לנסות ללמד פינצ'ר לא לנבוח זה כמו לנסות ללמד בן אדם לא לחשוב בכוחות עצמו – כמעט בלתי אפשרי ובמידה והלימוד הצליח, הוא נחשב (להערכתי האישית) בגדר התעללות.

כלבים אחרים אשר נובחים רק בסיטואציות מסוימות מעצם הגנטיקה שלהם כמו: רועה גרמני הנמצא בחצר מגודרת, ינבח על כל גירוי חיצוני או גזעי ההאסקי סיבירי והאלסקן מלמלוט ייללו כאשר ישמעו סירנת אמבולנס (המחקה כמעט באופן יוצא דופן את יללת הכלבים).

המיוחדים בקטגורית החריגים הם הכלבים המכורים לנביחה. הגדרת המילה התמכרות: מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי. במקרה שלנו כלבים הנובחים בשל הסיפוק בנביחה עצמה. כלומר, הנביחה עצמה היא החיזוק בעבור פעולת הנביחה. כלבים יכולים להגיע למצב הזה מכל מיני סיבות כמו – גנטיקה, איזון חומרים לא תקין במוח או ניסיון חיים.

תהליך ההתמכרות קשור להפעלה של מערכת החיזוק במוח. זוהי מערכת של מסלולים עצביים אשר יוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים חיצוניים שנתפסים כגירויים חיוביים ורצויים. הפעלת מערכת החיזוק מהווה סוג מסוים של למידה, שבעקבותיה גדלה המוטיבציה לחזור על ההתנהגות שהובילה להפעלת המערכת. דוגמה להבנת התהליך: גור שכתוצאה מהתסכול של השעמום בסיטואציה שבה הוא לבד בבית למשך זמן ארוך מאוד, נובח ומגלה שהנביחה הסירה את השעמום. במרוצת הזמן, בכל פעם שהכלב נכנס לתסכול מסוים הוא נובח משום שהנביחה מתגמלת על ידי כך שהיא מרגיעה אותו. כשזה קורה הוא גם יתחיל לנבוח בלי קשר למצבו הנפשי, רק משום שזה כיף לנבוח – כלומר שהנביחה עצמה מהווה את הסיפוק בלנבוח… ממש כמו התמכרות.

דילוג לתוכן