כלבים והריון – מהחיזור ועד להמלטה

חיזור והזדווגות

כלבים מגיעים להתפתחות מינית לרוב בגיל 6-9 חודשים. כלומר, בגילאים האלו הכלב הזכר מסוגל להרביע כלבה נקבה ולהכניסה להריון. בעוד שהכלב פעיל מינית כל השנה, לכלבה יש זמנים מוגדרים. לרוב, הכלבה מתייחמת ונכונה להזדווגות אחת לחצי שנה. בתקופת ההתייחמות נמשכת הכלבה לריחם של הכלבים והורמון האסטרוגן מזרז את שחרור ובשלות הביצית בשחלות שלה. תקופה אורכת בממוצע 3 שבועות. אז ורק אז מתעוררת הפעילות המינית אצל הכלב, והוא נמשך לכלבה לצורך ההזדווגות.

הפריית הביציות או הכנסת הכלבה להריון, לרוב תלויה במצב הרוח של הכלבה. הסבירות להריון מוצלח עולה ככל שהכלבה מרגישה משוחררת וחופשייה יותר. אחד מהקריטריונים להגיע למצב הזה הוא כאשר לכלבה יש מבחר של כלבים לבחור מבניהם. כיום ישנם טקסי הזדווגות מלכותיים כאשר בעלי הכלבה מפגישים אותה עם כלב אחר ומנסים לזווג בניהם. לרוב ניתן לראות את האי נעימות של הכלבה והלחץ שבו היא נמצאת.

לאחר שהכלב והכלבה בוחרים אחד את השנייה בתור שותפים להזדווגות, מתקיים טקס חיזור קצר מאוד הכולל תנוחות משחק שונות כמו השתחוות, גלגולים ועוד. במהלך המשחק עולה הזכר על הנקבה, באם הנקבה לא מוכנה עדיין היא מתנערת ממנו והם מרחרחים את איברי המין של כל אחד. רק כאשר הנקבה מוכנה הזכר עולה עליה ומתחיל תהליך ההזדווגות. פעולת ההזדווגות לרוב קצרה מאוד ואורכת בין שניות לדקות ספורות, אשר בהם פולט הזכר את זרעו. במהלך ההזדווגות מתנפח חלקו האחורי של הפין (בשל זרימת הדם המוגברת) ומונע מהזכר ונקבה להשתחרר. משום כך הם נשארים מחוברים למשך זמן גם לאחר ההזדווגות.

שימו לב תהליך החיבור בין הכלבים אינו נעים במיוחד, לא לכלב ולא לכלבה. עם זאת אין לנסות להפריד אותם. לא באמצעות מגע פיזי ולא באמצעות כל אמצעי אחר כמו מים קרים. ההפרדה המלכותית יכולה להסב נזק פיזי רק לשני הכלבים. לכן יש להמתין עד אשר זרימת הדם של הזכר תאט, ונפח איבר מינו ירד. רק אז יתנתקו (באופן טבעי) שני הצדדים.

היריון

משך ההיריון הממוצע אצל כלבות הוא חודשיים. במהלכו ניתן לראות שינוי בצבע הפטמות של הכלבה, נפיחות בבטנה, לעיתים חוסר תאבון (המקביל לבחילות הבוקר אצל בני האדם) וירידה באקטיביות או חוסר מנוחה. באמצע החודש השני ניתן לראות בבירור את התנפחות הבטן ולקבוע את מספר העוברים על ידי מישוש.

התפתחות העוברים מושפעת באופן ישיר מאורך חייה של הכלבה. תזונה, פעילות גופנית, מצב רוח ואפילו חיסונים יכולים להכריע את הכף בין היריון מוצלח ובין הפלה. לכן ממליצים הווטרינרים לחסן את הכלבה מספר שבועות לפני כניסתה להריון – על מנת שהחיידקים המומתים (המהווים את החיסון) לא יסבו נזק רב לעוברים.

הריון מדומה – תהליך ההתייחמות מעודד תהליכי הריון גם אם הכלבה לא באמת נכנסה להריון. התנהגויות כמו דאגה לצאצאים, ייצור חלב וכו' ישפיעו מאוד עלה הכלבה במהלך חודשיים (בממוצע) גם אם היא לא בהריון. במשך ההיריון המדומה תעבור הכלבה בין מצבי הרוח השונים אשר ישפיעו על התנהגותה. לעיתים יהיה ניתן לגלות תוקפנות אימהית בתהליך ההיריון המדומה, כאשר הכלבה לוקחת לעצמה חפצים למקום השינה שלה ושומרת עליהם.

המלטה

השלב הראשון: לרוב, מספר שעות לפני ההמלטה הכלבה תפסיק לאכול לחלוטין. היא תעדיף להתכנס בתוך עצמה במקום המרבץ המוכר והבטוח שלה, או במקומות צפופים וסגורים כמו למשל מתחת למיטה, לשולחן, בין הספה לקיר וכדומה. בהתאם לאופי הכלבה כך גם גילוי היחס שלה לסביבתה 24 שעות טרם המלטה. כלבות אשר מעט נרגנות יהיו חסרות מנוחה ונשכניות, וכלבות רגועות יותר יהיו אפאטיות עד לתחילת הצירים. בממוצע השלב הזה אורך בין 6-24 שעות.

תפקיד הבעלים בשלב הזה: השתדלו להוציא אותה לטיול צרכים אחרון לפני הלידה ודאגו לה לפינה שקטה, סגורה, רכה (עם מגבות או סמרטוטים) ואור מעומעם.

השלב השני: הצירים ותחילת הלידה. בממוצע כשעתיים לאחר תחילת הצירים יוצא הגור הראשון. קיימת סבירות של 66% שבתחילה יצא ראש הגור אך ישנו סיכוי של 33% שקודם יצא הזנב. בשלב זה התכווצויות הצירים הן הקשות ביותר אך הן הכרחיות בשביל לדחוף את כל גוף הגור דרך תעלת הלידה. הגור יוצא מהרחם מחובר לשלייה. בתום התהליך מלקקת הכלבה את הגור ומנתקת את חבל התבור ממנו. העיסוי הראשוני הזה מגרה את ריאותיו של הגור ומאפשר לו לנשום את נשימותיו הראשונות. בדרך כלל לועסת הכלבה את החבל התבור והשלייה.

תפקיד הבעלים בשלב הזה: השתדלו לא להתערב במהלך התהליך. התבוננו מהצד אך עם זאת יהיו ערניים למצוקתה של הכלבה. במידה והיא נתקלת בקשיים עזרו לה. יתכן ותצטרכו לעזור בניקוי הגור והפרדתו מהשלייה וחבל התבור.

השלב שלישי: בתום כל המלטה מגיע שלב המנוחה שבממוצע אורך בין 10-30 דקות אך יתכן גם שינוע בין כמה שניות לכמה שעות. לאחר מכן יתחילו ההתכווצויות בשנית וגור חדש יצא החוצה.

תפקיד הבעלים בשלב הזה: לתת מנוחה לכלבה. לוודא את בריאותו של הגור החדש ואת יציבותה של הכלבה.

בתום הלידה תשכב הכלבה על צידה ותאפשר לגורים החדשים לינוק. יתכן מאוד כי בשעות הראשונות היא לא תעזוב את הגורים ומשום כך יש לתת תשומת לב רבה יותר לצרכיה. על מנת לעודד את הגורים לעשיית צרכים הכלבה מלקקת את איברי מינם ואוכלת את הפרשותיהם בשל מערכת החיסון החלשה שלהם בשלב הזה של החיים.

חריגים וסיבוכים (לא עלינו…)

התערבות ווטרינרית הינה הכרחית כאשר מדובר במקרים הבאים:

  • בשל התערבותנו בהתפתחות גזעי הכלבים, חלק מהגזעים חייבים להיעזר באמצעים מלכותיים על מנת להמליט. כלבי הבולדוג למשל נולדים עם ראש גדול מידי בשביל לעבור דרך תעלת הלידה, וכלבי היורקשייר טרייר נולדים גדולים מידי בשביל גוף הכלבה. משום כך גזעים כגון אלו ממליטים בעזרת ניתוח קיסרי.
  • כלבות אשר ממליטות גורים רבים מידי ומשום כך לא מצליחות לייצר מספיק חלב, או שיש להן קושי בייצור חלב בכלל.
  • גור תקוע בתעלת הלידה.
  • הצירים נמשכים למעלה משעתיים רצוף ללא המלטה.
  • השלב השלישי ארך יותר מ- 4 שעות.
  • הכלבה חווה רעידות קשות ובלתי נשלטות, הקאות או מתנשפת באופן חריג.
  • ההיריון נמשך למעלה מחודשיים.

תגובה אחת

  1. סבבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: