הכלב היהודי

הכלב היהודיתמיד יפה לראות שיש אנשים אשר מידי פעם שוברים מוסכמות ושואלים "למה כך ולא אחרת?" יוצא לי מידי פעם להגיע ליישובים חרדיים במהלך תוכניות אילוף וכמעט בכל פעם אני נתקל באותה התגובה מצד התושבים: המבוגרים – מנסים להימנע ממגע והקיצוניים מבניהם אף ממבט. הילדים – מתקבצים כולם סביבי לראות את פלא הבריאה הנקרא "כלב", שכן כלבים הם מחזה כה נדיר בעולם הדתי/חרדי. בתור אדם חילוני לא הצלחתי להבין מדוע: מדוע האוכלוסייה החרדית של היום מנסה להימנע מכלבים כאשר אבות אבותינו חיו, גידלו ואף היו תלויים בכלבים לצורך מחייה?

ובכן, מאלף הכלבים – יוסף טוויטו בשיתוף פעולה עם אתר – "חיי כלב" עשה עבודת חקר יפה מאוד בנושא, תמצית המאמר בנוסף למחקר קטן שערכתי אני מוצגים לפניכם.

נקודות מוצא

  • על פי ההלכה והתורה

    צער בעלי חיים הוא אחד מאבני היסוד ביהדות

    , ועל אדם אשר מגדל בעל חיים לדאוג לצרכיו של בעל החיים לפני שהוא דואג לצרכיו שלו (וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ – דברים י”א ט"ו).

  • על פי ההלכה אין מניעה להחזיק כלב בבית כל עוד הכלב אינו מסוכן כלומר

    האיסור לגדל כלב הוא רק אם במידה והכלב מסוכן

    ומתוך כך קיים חשש ממשי לסיכון בני אדם (וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ – דברים כ”ב ח’). בנוסף מציינת ההלכה שאדם המגדל כלב חייב לוודא כי לא יהווה גורם סיכון כזה או אחר לסובבים אותו.

שבתות וחגים

מוקצה הוא בעל חיים אשר בדרך כלל לא משחקים עמו ואינו בא במגע עם הבעלים באופן יומיומי.

  • בעלים אשר הכלבים שלהם אינם נחשבים על פי ההגדרה הזו כמוקצים יכולים לשחק איתם, לטייל איתם ולנגוע בהם גם בשבת.
  • במידה והכלב על פי ההגדרה מוקצה, אסור לגעת בו מרצון או להרים אותו מהרצפה, אלא אם הכלב כופה את עצמו על הבעלים.
  • מאחר שצער בעלי חיים הוא אבן יסוד בהלכה קיימת חובה לטפל בכלב בשבת במידה ומצבו הבריאותי מדרדר (או שעלול להידרדר בהעדר טיפול מידי) כדין "פיקוח נפש".
  • נהוג לחשוב כי הכלב הוא חיית ציד, וציד אסור בשבת. על פי הגמרא "מלאכת הציד אינה עצם ההריגה, אלא פעולת לכידת בעל-חיים". כיום הכלב הוא חייה ביתית וככזה אינו עוסק במלאכת הציד כלל (ובשבת בפרט) ומתוך כך אין חשש גם בתחום זה.

חיי היום יום

  • על פי ההלכה אין מניעה לגדל חיה טמאה (כלב) בבית שבו קיימים תשמישי קדושה, שכן הכלב טמא למאכל בלבד.
  • הסיבה שאין להתפלל ליד הכלב היא אך ורק בשל החשש להיסח דעת בעת התפילה ואין בכך כל קשר לטומאה.
  • מאחר והכלב הוא חיה טמאה למאכל בלבד אין גם מניעה ללטף, להרים ואפילו לנשק אותו.
  • קיים איסור הטלת מום, ולכן אסור ליהודי לסרס/לעקר כלבים. עם זאת אין מניעה שגוי יבצע זאת, כלומר במידה ונדרש לסרס/לעקר כלב יש לבצע את התהליך רק עם הווטרינר לא יהודי. האם זה לא נחשב "להתחכם"? ככל הנראה שלא משום שפעולת העיקור והסירוס נועדו מלכתחילה למנוע צער בעלי חיים ראו הסבר לכך בחוק מינואר 2014: "חובת עיקור/סירוס כלבים". מתוך כך במידה וניתן למנוע את צער בעלי החיים – יש לבצע זאת גם במידה והפעולה נעשית בעזרת גוי.

כלבים בהיסטורית היהודית

  • אף על פי שחלק מהטקסטים המקראיים מקבילים את תיאור הכלב כקללה או כתאור מזלזל ניתן למצוא גם טקסטים המוכיחים שלכלב היה מעמד חיובי בתקופות שונות. ישעיהו מעיד על אופיו האמיץ של הכלב ואיוב (בין השורות) על כך שהרועים היהודים נעזרו בכלבים בעבודה.

ישעיהו נ"ו, 11: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי-נֶפֶשׁ, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, וְהֵמָּה רֹעִים, לֹא יָדְעוּ הָבִין

איוב ל, 1: וְעַתָּה, שָׂחֲקוּ עָלַי–    צְעִירִים מִמֶּנִּי, לְיָמִים: אֲשֶׁר-מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם–    לָשִׁית, עִם-כַּלְבֵי צֹאנִי

  • בתקופת בית שני עולה חשיבותו של הכלב ביהדות והיהודים נעזרים בהם לשמור על רכוש וטריטוריה ומעידים על אופיהם המסור.  בתקופת הכיבוש הרומאי גידול כלבים נחשב כסטטוס מעמד עליון, עובדה אשר נתמכת בעדויות כתובתו ואף בממצאים אריכולוגיים.

 לוקאס ט"ז 19-21: הָיֹה הָיָה אִישׁ עָשִׁיר שֶׁנָּהַג לִלְבֹּשׁ אַרְגָּמָן וָשֵׁשׁ וְיוֹם יוֹם הִתְעַנֵּג בְּמוֹתָרוֹת. לְיַד שַׁעַר בֵּיתוֹ הֻשְׁכַּב אִישׁ עָנִי אֶחָד, אֶלְעָזָר שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה מְלֵא פְּצָעִים וְהִשְׁתּוֹקֵק לִשְׂבֹּעַ מִן הַפֵּרוּרִים הַנּוֹפְלִים מֵעַל שֻׁלְחַן הֶעָשִׁיר, וְהִנֵּה בָּאוּ הַכְּלָבִים וְלִקְּקוּ אֶת פְּצָעָיו.

  • נכונה העבודה שניתן למצוא לא מעט מקורות ספרותיים המפגינים יחס שלילי כלפי הכלב אך במידה ומסכמים את כלל הכתובים העתיקים והמידע המתקבל מחקר האתרים הארכיאולוגים ניתן למצוא כי במרוצת התקופות, היהדות שומרת מקום מיוחד לכלב ויורדת אף לפרטי פרטים בכל תחום גידולו – החל משמירת בריאותו דרך הזנתו ועד לתפקידים המוטלים עליו כגון שמירה, רעייה, ציד ועוד.

סיכום

על פי היהדות, התורה, ההלכה והגמרא מותר לגדל כלבים ויש להעניק להם טיפול הולם ומסור.

הטמאות של הכלב הינה בתחום הכשרות בלבד ואין להשליך אותה על שאר תחומי השגרה היומיומיים. לכן מכאן אני פונה לכל קוראי האתר החרדיים – אנא בדקו זאת קצת יותר לעומק, ובמידה וחשקה נפשכם, אל תעצרו ואמצו כלבים.

*תודה נוספת למאלף כלבים יוסף טוויטו וצוות האתר חיי כלב – כל מה שצריך לדעת על גידול כלב בישראל

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: