האסקי סיבירי

סוג: כלב מזחלות.

מקור בעולם: סיביר.

אורך חיים ממוצע: 10-14 שנים.

גובה: 50-60 ס"מ.

משקל:  16-27 ק"ג.

סוג פרווה:
באורך בינוני וצפופה. הפרווה העליונה ישירה עבה וחלקה. הפרווה התחתונה רכה וצפופה.

תכונות פיזיולוגיות:
הראש יכול להראות רחב, אך זאת ככל הנראה תהיה אשליה של הפרווה. למעשה הראש יחסית צר – אך פרופורציונאלי לגוף. עיניים יכולות להיות בגוון צבעים כחול, חום, חום בהיר ולעיתים אפילו כל עין בצבע שונה. גוף צר וארוך המסתיים בזנב עבה ועשיר בפרווה.

אופי טיפוסי:
אמין, אנרגטי וידידותי מאוד. העצמאות של הגזע יכולה לעיתים להתפרש כעקשנות או חוסר ציות. הגזע אומנם לא מרבה לנבוח, אך כאשר הוא כן נובח או יותר נכון מיילל כלבים אחרים יכולים לשמוע זאת עד למרחק של 16 ק"מ.

אילוף האסקי סיבירי:
יש לאלף את הגזע מגיל צעיר מאוד משום שעצמאותו הרבה יכולה להקשות מאוד על תהליך האילוף בגילאים מאוחרים יותר. הגזע ידוע ביכולתו "לברוח" כמעט מכל מקום, כך שבתהליך האילוף יש לוודא להקפיד על כללי הבטיחות הרלוונטיים. הגזע אוהב מאוד לחפור בורות – ומכאן של תמיד ניתן לטפל בכך משום שעצם פעולת החפירה היא שמספקת לו את החיזוק החיובי. בכללי רמת האינטליגנציה של הגזע גבוהה, אך יכולות הלמידה הכלליות של הגזע לדוגמה יכולת הריכוז לא גבוהות באופן יחסי – ומכאן שיש "לתפור" לכל כלב את תוכנית האילוף הנדרשת. האסקי הסיבירי נוטה בעיקרון לדבר אחד בלבד – לרוץ, והרבה בנוסף לכך הוא משתעמם מהר מאוד. לכן, יש לדאוג לתנאים מתאימים בתהליך האילוף אך חשוב מכך – לוודא כי לאחר האילוף יסופקו לגזע התנאים המתאימים להגיע לרמת הציפיות שנקבעה טרום האילוף.

טיפול מיוחד:
סירוק פרווה כמעט באופן יומיומי והקדשת תשומת לב רבה יותר בעונות המעבר. האסקי סיבירי צריך פעילות גופנית רבה, מאוד ולהפקיד לא לאמץ אותו במזג אוויר חם. טיולים יומיומיים, וחצר גדולה לרוב יעשו את העבודה.

בעיות בריאות:
דיספלזיה של האגן, בעיות עיניים כמו קטרקט, ניוון קרנית וניוון רשתית.

בעלים:
מתאים ל: משפחה+ילדים+בע"ח אחרים אך יש להשגיח עליהם. משפחה אקטיבית, חיי כפר, ניתן אומנם גם בעיר אך יש לקחת בחשבון את התנאים המיוחדים שהגזע צריך. התראה, ספורט, שמירה.
לא מתאים ל: ככלב ראשון, קשישים, משפחה פסיבית. אנשים סטריליים – משיר הרבה פרווה.

כללי:
הגזע פותח לפני 3,000 שנים משבט הצ'יוקצ'י שבעבר נדד במרחבי סיביר של היום. מאחר והשבט חי רחוק מחוף הים הוא פיתח לעצמו כלב שיוכל למשוך את המזחלות שלו בשביל לצוד בעלי חיים. הגזע נחשב בעל סיבולת גבוהה מאוד ואידיאלי לשרוד עם מעט מזון וזאת במקביל לשמירה על יכולות העבודה של משיכת המזחלות בתנאי חורף קשים. רק בשנים הראשונות של המאה ה- 20 הגזע הגיע לאלסקה שם הוסב לספורט (תחרויות משיכת מזחלות) והצלה. האסקי היה מונח שתאר כלב שמושך מזחלת ומכאן שמו. קל להתבלבל בין האסקי סיבירי לאלסקן מלמוט – המראה, תכונות האופי, ואפילו תאור העבודה שלהם זהה כמעט… אך למעשה אלו שני גזעים נפרדים. כאשר ההאסקי הסיבירי מעט קטן וקל יותר ועיקרו למשוך את מזחלות במשקל קל מהר ולמרחקים בינוניים בלבד.

דילוג לתוכן