על פי הגדרת המילון – תוקפנות היא גילוי של אלימות בניגוד לחוק.
מאחר וקצת קשה ללמד את הכלב אזרחות, ההגדרה המדויקת יותר בשפת הכלב היא:
ביטוי של סימנים מגבירי מרחק, אשר יכולים להתבטא באופן- ווקאלי, ויזואלי, ריחני.
ההתנהגות התוקפנית יכולה להופיע בכל כלב ובכל גיל- ללא קשר לגזע ומין.
מקורות ההתנהגות התוקפנית
לכל פעולה שהכלב מבצע יש סיבה.
ההתנהגות התוקפנית היא למעשה תוצר של השפעות הסביבה (למעט במקרים חריגים).
הגורמים לגילוי התוקפנות בכלבים רבים ובניהם ניתן למצוא- פחד, כאב, עצבנות, רעב, הגנה על משאבים/רכוש/טריטוריה ועוד.סביבת המחייה של הכלב, יכולה לעודד או לדכא גילוי של התנהגות לא רצויה. במקרה של תוקפנות, ניתן למצוא כי הניסיון שהכלב רוכש, בריאותו ותזונתו משפיעים רבות על חריפות התוקפנות.
סימנים מקדימים לתוקפנות – "סימנים מגבירי מרחק"
בעולם החי (ובעצם ממש כמו בעולמנו), התקיפה (שלא לציד) היא פעולה המסכנת את עצם קיום הפרט. לכן (למעט במקרים חריגים), נמנעים בעלי החיים מגילוי של התנהגות תוקפנית. התקשורת הכלבית שופעת סימנים המעידים על כך שהכלב יתקוף אם לא תהיה לו ברירה. סימנים מגבירי מרחק- הם למעשה ביטוי של תקשורת כלבית, הנועדה להרחיק את הגורם המאיים או לחלופין להבהיר לו שהוא לא רוצה להתעסק עם הכלב שממולו.
1. נהמה, גרגור ונביחה- הם הסימנים שרובנו מכרים ויודעים לזהות. על ידי השמעת הצלילים הללו הכלב מנסה לומר: "תתרחק, אני לא רוצה לפגוע בך אני מזהיר אותך מראש". מושג חביב המוכר לכולנו הוא- "כלב נובח אינו נושך", זה אומנם נכון- משום שהוא קצת עסוק בלנבוח ולהזהיר אותנו שלא נתקרב, אבל הצרה מתחיל כשהכלב משתתק. השתיקה היא הסימן שהכלב יתקוף ממש בעוד מספר שניות.
אז מה הם המקרים החריגים, האם כלבים יכולים לתקוף מבלי להפגין סמנים מגבירי מרחק?
התשובה לכך היא כן.
כלבים אשר בתקופות הקריטיות שלהם בתור גור לא נחשפו מספיק לכלבים אחרים או שבצורה כזו או אחרת נפגמה התקשורת הכלבית שלהם, לא יודעים כיצד להפגין את הסימנים האלו. בנוסף, ישנם כלבים פגועי מוחין (נוירולוגית), אשר יתקפו גם ללא סיבה וזאת בשל בעיה חשמלית/עצבית במוח.
